הספר פלא הוא ספר ילדים שנכתב ע"י ר"ג פלאסיו, הספר מתאר שנה מחייו של אוגוסט, ילד שסובל מבעיה גנטית נדירה שמעוותת את הפנים שלו. הספר יצא לאור בשנת 2012 והיה מהספרים הנקראים ביותר בהוצאת הספרים הגדול שהוציאה אותו (הניו יורק טיימס בארצות הברית).
בויקיפדיה מספרים מדוע כתבה פלאסיו את הספר: פלאסיו החלה לכתוב את ספרה "פלא" לאחר שחוותה טלטלה בעודה ממתינה עם בנה בן השלוש בתור כדי לקנות גלידה. בנה החל לבכות כאשר ראה כי לילדה הממתינה לידו בתור ישנם מומים מולדים על פניה. פלאסיו ניסתה להרגיע בדיסקרטיות את בנה, אך המצב התעצם אף יותר כאשר הגלידה שהגיעה ליעדה נשפכה ונזלה. פלאסיו שחזרה את האירוע בעיני רוחה כאשר האזינה יום אחד לשיר Wonder ("פלא") של נטלי מרצ'נט ( Natalie Merchant) והגיעה לתובנה כי חוותה עם בנה אירוע חשוב ובעל ערך. וכך עוד באותו יום החלה בכתיבת הספר.
תקציר העלילה: אוגוסט פולמן לא למד בבית ספר עד כיתה ה', אז החליטו הוריו שהגיע הזמן שילך לבית הספר. הוא נדרש להסתגל לבית ספר חדש, אם גם ככה זה קשה, עם עיוות נדיר בפנים כשל אוגוסט זה בכלל מעבר לגבול היכולת, בהגעתו לבית ספר זמן מה לפני עורכים לו סיור והוא נפגש עם המנהל מר פלוצקר, שלושה תלמידים מתבקשים לערוך לו סיור קצר במקומות בבית ספר: ג'וליאן, שרלוט וג'ק שיהיה לימים חברו. עוד בסיור נוכח אוגוסט להקרנת העוינות מצידו של ג'וליאן שרק מתגברת לאורך השנה, שרלוט שאיתה לא קיים קשר וג'ק שהיחסים איתו מסתבכים במשך השנה. ביום הראשון ילדה בשם סאמר (קיץ) מרחמת עליו ומתיישבת לידו, הם נהיים לידידים, לאט לאט עובר אוגוסט את שנתו בהצלחה ובצורה מרגשת בבית ספר , עד לסיום הספר.
אני אוהב את הספר פלא בגלל שמסופר בו על ילד ששמו אוגוסט ויש לו בעיות בפנים והוא מתמודד לא רק איתם, הבעיות הנוספות זה ביריונים, ריכולים וגם להסתגל לבית ספר שלא היה בו אף פעם. בנוסף בסיפור יש "קץ'", והוא שהסיפור מסופר גם ממבט אחר (ילד אחר).
אוגוסט בסיפור חושב שהוא גרוע ושלא כדאי שידעו עליו כלום "קוראים לי אוגוסט ואיך שלא תדמינו אותי – זה הרבה יותר גרוע." (מהכריחה האחורית של הספר ).
בסיפור יש כמה תומכים וכמה מעליבים, בהתחלה יש לו תומך ראשון – המשפחה, במשפחה יש את אחותו שתמיד תמכה בו גם ברגעים הכי קשים בסיפור, אבל לאט לאט כמעט כולם רוצים להיות איתו , גם ילדים מהכתה וגם מהשכבה. בהתחלה כמעט כולם בשכבה העליבו אותו, אבל לאט לאט הכמות יורודת ובסוף יש רק מעליב אחד, בריון ששמו ג'וליין.
הכיף בקריאת סיפור הוא שאפשר לדמיין את אוגוסט , את בית הספר ואת החברים, בסרט הדימיון מוגבל כי כל הדמויות מצולמות וראים אותן. הספר גם עשיר יותר בתיאורים וסיפורים. אני נהנתי מאוד. ממליץ בחום (גם למי שראה את הסרט).
