טקסי בית ספר – לא נשמע כזה קשה, נכון? אבל זהו, שלא. בשביל לעשות טקס המורות צריכות לבחור כיתה, לכתוב טקסט, לחלק תפקידים ולרוב להמציא ריקוד. התלמידים עובדים קשה גם כן. לכל טקס דרושים חזרות, מוזיקה, הגברה ותפאורה.
בדרך כלל המורות אחראיות על כל עניין שמאחורי הקלעים, התלמידים צריכים לעשות אין ספור חזרות, לפעמים החזרות יכולות להמשך יום לימודים שלם! זה כיף, כי לא לומדים, אבל מעייף מאוד. כל פעם חוזרים על אותו הדבר, שומעים את המילים, רוקדים את הריקוד, ומתעייפים מאוד.
הטקס דורש הרבה מאמצים, עבודה, השקעה, וזמן. במיוחד קשה שאין את המורים שבדרך כלל עוזרים בהכנות לטקס. במקרה כזה התלמידים צריכים להיות מאחורי הקלעים, להפעיל את הגברה, את המוזיקה, ולסדר את התפאורה. לרוב, אב הבית עוזר להביא את הרמקולים למקום, אבל התלמידים הם האלה שבאמת מתפעלים את הכל. לרוב, כשאין את המורים שממציאים את הריקוד, גם אותו התלמידים ממציאים. זה דורש הרבה זמן, מאמץ ולעיתים מלווה בוויכוחים על התנועה הטובה יותר.
בסוף כל המאמץ הזה המופיעים עומדים מול קהל, אצלנו בבית הספר מדובר בשני מופעים בכל פעם מול כ-600 תלמידים ומורים. זה מעמד מרגש, קצת מלחיץ שדורש ממך ריכוז ואנרגיות.
עכשיו אני רוצה לשתף בחוויה אישית, פחות נעימה כאשר למרות כל ההשקעה והמאמץ לא תמיד מעריכים את העשייה: ביום השואה האחרון , הכיתה שלי עשתה את הטקס. בשל גודל בית הספר, עשינו את הטקס בשני סבבים. סבב ראשון א–ג , סבב שני ד–ו . הילדים בכיתות הנמוכות היו מדהימים, כי הם רואים את כיתות ו' בתור הגדולים והמושלמים ונראה שהם באמת פירגנו והעריכו את העבודה הקשה. לעומתם הכיתות הגבוהות פחות כיבדו.
בטקס היו חלקים של הצגה. המעמד היה קצת מביך היות והיינו מול המון ילדים והיינו לחוצים וגם מותשים. רובנו הגענו לבית הספר בשעה שבע וחצי וישר התחלנו לעבוד על הטקס והיינו אחרי הסבב של הכיתות הנמוכות. הילדים בכיתות הגבוהות צחקו ולא כיבדו אותנו ואת המעמד. גם בריקוד שהמצאנו בעצמנו, צחקו. עבדנו קשה מאוד בחזרות, כי הטקס התנהל בלי המורה לספורט, שבדרך כלל ממציאה את הריקודים. היא הייתה בחופשת לידה וחזרה רק ארבעה ימים לפני הטקס. זה היה פוגע, קשה, ומביך.
אז בפעם הבאה שאתם צוחקים על מישהו או משהו בטקס, תחשבו על כל העבודה הקשה שהושקעה בטקס הזה. ותחשבו: לא מגיע להם שיצחקו עליהם, זה גם ככה קשה, לעמוד מול קהל של שש מאות תלמידים ולעשות קטעים לפעמים אולי מביכים, זה יכול רק להקשות יותר אם יצחקו. כמובן שאם מדובר בטקס מצחיק (אולי בסוף השנה) , תרגישו חופשי לצחוק ולשמוח בלי מחשבות מיוחדות.
